הלבנת שיניים

הלבנת שיניים ביתית החלה ב-1988. ההלבנה בתנאים ביתיים היא הלבנה עם שימוש בסד הלבנה פרטי. המטופל לא צריך לבוא לרופא שיניים, אכן התהליך כולו מתקיים בביתו של המטופל. הרופא רק יוצר סד הלבנה פרטי. כלומר, המטופל מסוגל להלבין שיניים בכל מצב – הוא יכול לעבוד, לישון או לצפות בטלוויזיה.
ההלבנה הביתית עובדת בצורה הטובה ביותר על כתמים חומים ואפורים.

כיצד להלבין שיניים בתנאים ביתיים?
להלבין שיניים בתנאים ביתים הרבה יותר נוח מאשר אנשים מתארים לעצמם. תהליך זה הוא קל מאוד. הקלות מתבטאת בכך שאתה משתמש בסד ההלבנה בעצמך. הסד מיוצר לכל מטופל בנפרד על בסיס מידה אישית של לסת המטופל. המטופל ממלא את הסד בכמות מסויימת של ג'ל ומרכיב את הסד ל 15-45 דקות. 
רופאי שיניים מרחבי העולם ממליצים על הלבנת שיניים ביתית.
סד נראה כמו פרסת סיליקון המיועד לג'ל ההלבנה. העתק פרטי עוזר לסד להיות צמוד מכל הצדדים לשיניים. שמים לסד כמות מסויים של ג'ל וסמים אותו לשיני המטופל.

צבע השן מושפע משני אלמנטים המרכיבים אותה - זגוגית השן (או אמייל השן) ודנטין. הדנטין הוא השכבה הפנימית של השן וצבעו צהוב כהה. הזגוגית מצפה אותו וצבעה לבן, המאפשר העברת אור אך אינו שקוף לגמרי. כאשר שכבת הזגוגית עבה, פחות צבע צהוב משכבת הדנטין חודר דרכה, והשן נראית לבנה יותר.

צבע השיניים בעת בקיעתן עלול להיות מושפע מגורמים שונים בזמן תקופת היווצרות השיניים. תקופה זו מתחילה בסוף התקופה העוברית ונמשכת עד גיל 18. השפעה כזו יכולה להיווצר מנטילת תרופות שונות. תקופה זו יכולה לגרום לצביעה שחורה של השן בדרגות שונות של חומרה. פגיעה כזו אפשרית גם בעובר במידה והאם נוטלת את התרופה בזמן הריון או בהנקה. כמו כן, אם הילד חולה במחלת חום חריפה, יכולות להיפגע כל קבוצת השיניים הנוצרת באותו שלב התפתחות. פגיעה כזו יכולה להיווצר בשיניו של העובר במידה ואמו חולה במחלה כשהיא בהריון מתקדם.

עם השנים השיניים משנות את צבעם והופכות כהות יותר. שינוי הצבע יכול להיות פנימי או חיצוני לשן. וייתכנו מספר גורמים לתופעה זו:
 הידבקות לכלוך חיצוני לשן. הסוגים העיקריים של לכלוכים כאלו הם אבן שן, כתמי ניקוטין הנובעים מעישון, כתמי משקאות כהים (כגון קפה, תה וקולה), וצביעה הנגרמת על ידי שימוש ממושך במשחות שיניים או בשטיפות פה המכילות כלורהקסידין (chlorhexidine) או סטנוס פלואוריד; כמו כן יכול להופיע פס שחור אצל חלק מהאנשים, המופיע עקב נוכחות חיידקים הצוברים ברזל מהמזון שהם אוכלים. כל הצביעות המוזכרות בסעיף זה ניתנות להסרה בקלות על ידי השיננית או רופא השיניים ובדרך כלל אין צורך בטיפול "הלבנת שיניים" לצורך כך.
התכהות הנוצרת עקב שחיקת שכבת הזגוגית שעל השן עקב וחדירת הצבע הצהוב של הדנטין דרכה. השחיקה יכולה להיות תקינה (נורמלית או "פיזיולוגית") כתוצאה מאכילה, או לא-תקינה ("פתולוגית") כתוצאה משחיקת שיניים (ברוקסיזם), חשיפה ממושכת לגורמי סביבתיים שוחקים (כגון מגורים במדבריות) או אכילה של חומר סיבי שוחק.
 טיפולי שיניים. שיניים לאחר שחזור באמלגם וכן שיניים לאחר טיפול שורש עלולות להיצבע בגוון אפור בגלל דליפת מרכיבים מהחומר הטיפולי אל רקמת כותרת השן.
 חבלה דנטלית. לעתים עלולה שן שקיבלה מכה ישירה לקבל גוון אפרפר. גוון זה נוצר בשל קריעה של כלי דם קטנים בתוך השן, הגורם לדימום לתוך צינורות מיקרוסקופיים הנמצאים בדנטין. הדם הנקרש באזור הזה משחיר עם הזמן, ונוצר "כתם שחור" המכונה המטומה. כמו כן, ילד הנופל על שיני החלב שלו עלול לגרום לשן להידחק לתוך העצם ולפגוע בנבט השן הקבועה. מפגיעה זו יכולים להיווצר בשן הקבועה מעין "נקודת חן" לבנה או פגם חמור יותר. ככלל, בהמטומה שבעור קריש הדם מתפרק עקב זרימת דם ערה וכך ההמטומה נעלמת. מכיוון שבדנטין השן אין זרימה חזקה של דם, הכתם השחור נותר ויוצר "שן שחורה".

שיטות להלבנת שיניים
יש מספר דרכים לטפל בשינויי צבע בכותרת השן. מובן, שיש לאבחן את הגורם לשינוי צבע השן לפני הטיפול.
 הסרה של אבן שן וכתמי צבע חיצוניים מהשיניים על ידי השיננית או רופא השיניים. פעולה זו אינה משנה את צבע הבסיס של השן. טיפול זה חיוני גם לפני ביצוע הלבנה כימית או הלבנה באמצעות לייזר, כדי לנקות את פני השטח ולאפשר חדירה של החומר אל הדנטין. כמו כן, ישנם מספר תכשירים, כגון משחות שיניים ומסטיקים, בדרך כלל על בסיס סודיום ביקרבונט ("סודה לאפיה"), שיצרניהם טוענים שיכולים לסייע בהסרת כתמים חיצוניים מפני שטח כותרת השן.
 הלבנה של כותרת השן באמצעות חומרים כימיים, בדרך כלל על בסיס מי חמצן. חומר זה מונח על גבי השן וחודר אל הדנטין באמצעות דיפוזיה דרך נקבוביות מיקרוסקופיות שבשן. ככל שריכוז חומר ההלבנה גבוה יותר, ניתן להחדיר אותו אל השן במהירות גבוהה יותר. לכן, ניתן לחלק את שיטות ההלבנה לשני סוגים. בהלבנה מיידית, המתבצעת לרוב במרפאה, משתמשים בחומר הלבנה בריכוז גבוה החודר לשן במהירות. לפני ההלבנה יש להפוך את חומר ההלבנה לפעיל (שפעול החומר), וזאת נהוג לעשות באמצעות חשיפתו לאור, חימומו או ערבובו בחומר אחר. בהלבנה ממושכת, משתמשים בחומר הלבנה בריכוז נמוך, שאינו מחייב השגחה רפואית צמודה. בשיטה זו, מתאים רופא השיניים סד לילה מפלסטיק למטופל, ומספק לו את תמיסת ההלבנה. המטופל ממלא את הסד בחומר ההלבנה ומניח את הסד בתוך הפה על גבי השיניים. הסד נשאר בפיו של המטופל בין שעה לעשר שעות (לרוב במהלך הלילה). בשיטה זו בדרך כלל מגיעים לגוון הרצוי בתוך 4-7 ימים. יתרונה של שיטת ההלבנה הממושכת הוא בשליטה שיש למלבין בגוון המבוקש. שכן, אם צבע השן אינו משביע את רצונו ניתן להמשיך את ההלבנה עד להגעה לגוון המבוקש. מאידך גיסא, בשיטת ההלבנה המיידית קשה יותר לקבוע את תוצאות ההלבנה, שכן הן תלויות במבנה השן. אם שן היא בעלת נקבוביות מרובות, חומר ההלבנה יקל לחדור לשכבות השן העמוקות, וההלבנה תהיה מהירה ויעילה יותר. רופא השיניים יכול לבחון את מידת נקבוביות השן טרם פעולת ההלבנה, על ידי ייבוש השן ובדיקת צבעה כשזו יבשה. במידה והלבנה מיידית אינה מניבה את התוצאה הרצויה, אפשר להשלימה באמצעות הלבנה ממושכת עד לגוון הרצוי. במקרה זה, עקב הסרת השכבה האורגנית מהשן, חומר ההלבנה יחדור לשן במהירות גבוהה יותר, וההלבנה הממושכת תקוצר.